הבלוג של אמנון הרציג

לפני 5 שנים, בלי שחלמתי על כך מעולם ובניגוד לכל מהלך חיי, הפכתי ליזם, “לסטארטאפיסט” - ומאז אני נהנה מכל רגע. על הפרק הזה בחיי המקצועיים עם כל התובנות שצברתי ואני ממשיך לצבור יום-יום אכתוב בבלוג שלי

בני ה-50 פלוס של היום שונים מאוד מהוריהם כשהיו בגילם. בעוד שההורים ראו לנגד עיניהם סיום של קריירה, כניסה לשלב ה”זִקנה”, אנחנו מתייחסים לפרק זה בחיינו כאל הזדמנות חדשה. אנחנו, בני ה-50 פלוס, רואים לנגד עינינו עוד 30 שנים ויותר שבהן נוכל לפתח ולהגשים מאוויים ותוכניות, לחוות חוויות ו”לעשות לעצמנו”, בעיקר לעצמנו.

להכרה הזאת הגעתי לפני 5 שנים בדיוק, כשנאלצתי לפרוש בגיל 57 מתפקיד בכיר כחבר הנהלה בבנק הפועלים. משבר הפרישה היה לא קל, אבל כבר אז הרגשתי שניתנת לי גם הזדמנות, הזדמנות לעשות דברים שעד אז היו בגדר חלומות, שלא היה לי זמן וראש פנוי לממש – כמו להשתתף בחפירות ארכאולוגיות, כמו ללמוד ליצור כלי קרמיקה.

ואכן, אלה היו הדברים הראשונים שעשיתי אז, מיד אחרי הפרישה. ועד היום משמשים אותנו ואת חברינו כוסות, קערות וכלי קרמיקה אחרים מעשה ידי להתפאר…

והחלטה נוספת שקיבלתי אז, לפני 5 שנים, הייתה שאינני רוצה לעזוב את מעגל העבודה והעשייה. שעדיין לא הגיע הזמן לפרוש. שאני רוצה להוסיף ולתת ביטוי לכישורים ולניסיון שצברתי ולממש את עצמי מבחינה מקצועית. אבל הפעם לא כשכיר, כפי שהייתי כל חיי המקצועיים, אלא כעצמאי.

וכך, בלי שחלמתי על כך מעולם ובניגוד לכל מהלך חיי, הפכתי ליזם, “לסטארטאפיסט”, ומאז אני נהנה מכל רגע.

ועל הפרק הזה בחיי המקצועיים עם כל התובנות שצברתי ואני ממשיך לצבור יום-יום אכתוב בשבועות ובחודשים הבאים. אני עושה זאת לא רק בשבילי, אלא גם עבור כל מי שמצאו או ימצאו עצמם במצב דומה לשלי. אני מניח שהם יוכלו ללמוד ואולי גם ליישם כמה מהלקחים שהפקתי, לעתים בדרך הקשה. ואם זה יקרה, ארגיש שבאתי על שכרי.