הבלוג של אמנון הרציג

עם ההתרחבות בפעילות החברה, נדרשנו להגדיל את צוות העובדים, וגם כאן נעזרנו תחילה בחברים שהכרנו. חיים, שאותו שילבנו בתפקיד בכיר בחברה, הגיע מעולם הפרסום כקולגה לשעבר של אריה, חברי ושותפי. אחריו הגיעו אשתו, שהיא בעלת רקע בתחום הפרסום, ועובדת נוספת, גם היא "בוגרת" של משרד פרסום. ובהמשך הצטרפו עובדות ועובדים נוספים, שחלקם השתלבו בעבודה מול החברות המסחריות שפרסמו אצלנו, ומרביתם – בעבודה עם חברי קלאב 50.

וכאן המקום לספר שכל העובדים שגייסנו לפעילות מול חברי "קלאב 50" הם בני 50 ומעלה. קבענו זאת כתנאי לקבלתם לעבודה, בניגוד לכל המקובלות. עשינו זאת גם כדי לתקן עוולה ששוררת בשוק העבודה, שנמנע מלקלוט עובדים בגילאים אלה (לכך אקדיש רשימה נפרדת בהמשך). אבל יותר מכך, אנחנו מאמינים שעובדים אלה תורמים לפעילות שלנו – הם מסורים ונאמנים, והיכולת שלהם להעביר את המסרים של "קלאב 50" לאוכלוסיית בני 50 ומעלה היא גדולה יותר בהשוואה לצעירים מהם.

מוקד הטלמרקטינג שלנו, שעוסק בגיוס חברים ל"קלאב 50", בשדרוגם למסגרת מועדפת של חברות ב-VIP, ובמתן שירותי הכוונה פיננסית ובריאותית, מאויש בעשרות עובדים בני 50 ומעלה. יש ביניהם עובדים שמתקרבים לגיל 70, ואחת העובדות היא בת 74 (!). כולם עובדים מול מסכי מחשב, מזינים ומעדכנים בו נתונים תוך כדי שיחות עם לקוחות. ממש כאילו נולדו ל"דור האינטרנט".

אני חש גאווה רבה על כך שבתחום זה הצלחנו לשבור את המוסכמות, שהוכחנו לעצמנו ולאחרים שעובדים בגילים מבוגרים יותר הם כוח בלתי נלאה, ומסוגלים להשתלב היטב ביזמות עסקית חדשה ולתרום להצלחתה.

השבוע ציינו אירוע מיוחד: חברת “מגדל” שהיא מהגופים הפיננסיים הגדולים בארץ, הצטרפה אלינו כשותפה. “מגדל” פנתה אלינו ביוזמתה לפני מספר חודשים והציעה להצטרף אלינו כדי שנתרום לפעילות שלה בקרב לקוחותיה בגילאי 50 ו-60 פלוס.

זוהי ללא ספק נקודת מפנה בהתפתחות של ”קלאב 50″. השתלבותו של גוף בסדר גודל כזה תיתן תנופה לפעילות שלנו ותאפשר לנו לקדם נושאים נוספים עבור החברים בארגון ולהמשיך ולהרחיב את מעגל החברים שלנו.

אבל מעבר לכך, התחושה שלי ושל חברי שיחד הקמנו את “קלאב 50″ היא של סיפוק ואפילו גאווה על כך שהרעיון שלנו התגבש וקיבל צורה ועכשיו גם זכה להכרה. ההתארגנות שנועדה לקדם את האינטרסים של בני ה-50 פלוס מוכיחה את עצמה לא רק בקרב אוכלוסייה זו, אלא גם במגזר העסקי, שמוכן להשקיע מכספו כדי להיות חלק ממהלך זה ואף לתרום לקידומו. ראשי חברת “מגדל” ציינו בפנינו שהם גאים בשותפות זו ושהם עקבו אחרי הפעילות שלנו מתחילתה מתוך עניין להשתלב בה לאחר שתוכיח את עצמה. וכך אמנם עשו.

לא חגגנו את האירוע וגם לא “רצנו לספר לחבר’ה”. אבל כל אחד מאתנו הרגיש בלבו פנימה תחושה של הקלה וגם של סיפוק מכך שהוכחנו לעצמנו ולאחרים שהמסע שהתחלנו בו לפני מספר שנים מוביל, ככל הנראה, בנתיב הנכון בדרך להשגת היעדים שהצבנו לעצמנו.

וכמו שקורה במקרים רבים, וגם זה לקח שראוי לזכור – הלקוחות הראשונים שגייסנו לשורותינו היו מנהלים שהיכרנו מהגלגול המקצועי הקודם: מנכ”ל חברת אינטרנט גדולה, מנהל שיווק של רשת מלונות גדולה, מנהל יקבי יין, מנהלת שיווק של בנק גדול, מנכ”ל חברה שמפתחת תוכנות לחיזוק הזיכרון ומנכ”ל של רשת למכשירי שמיעה.

אני מכיר טובה לכל אחד ואחד מהלקוחות הללו, שחלקם ממשיכים לפעול בשיתוף פעולה אתנו עד היום. הם “הימרו” עלינו בתחילת דרכנו, למרות שעדיין לא היו לנו הצלחות מוכחות. ויותר מזה – הם לא חששו להצטייר כמזוהים עם מגזר ה-50 פלוס. ובכך היו גם הם במובן מסוים פורצי דרך.

ובינתיים הצטרפו אלינו עוד חברים-שותפים: עוזי ברעם, ששימש בעבר שר וחבר כנסת, וצבי (שישקו), חברו ושותפו של אריה במשרד הפרסום שהקימו בשעתו יחד. וכך קיבלנו כוח חיזוק רציני גם מקצועית וגם בקשרים והיכרויות. אריה ואני המשכנו להוביל את החברה, אבל הצטרפותם של שני חברינו נתנה לנו גם עידוד מוראלי וגם פתחה בפנינו דלתות בחברות ובגופים שעד אז היו סגורים בפנינו.

תוך מספר חודשים, בשורת ה-50 פלוס הגיעה באמצעותנו לגופים רבים, ולקוחות נוספים הצטרפו לשורותינו – חברת ביטוח גדולה, בנק נוסף,חברות נוספות בתחום הבריאות, סוכנות נסיעות גדולה ואחרים.

בינתיים גם התחלנו להתרחב. צירפנו אלינו עובדים נוספים ונצרכנו למשרד גדול יותר. וכך מצאנו את עצמנו עוברים למשרדים רחבי ידיים, שתוך זמן לא רב אוישו בעשרות עובדים. בעזרתם הפכנו מסטארטאפּ של שני חברים לגוף עסקי שמעסיק כיום למעלה מ-50 עובדים.

ובכן, עברנו את המשוכה הראשונה - התגברנו על משבר הפרישה והחלטנו להשתלב בקריירה חדשה. מה עושים ואיך מחליטים באיזה כיוון לבחור?

המחשבה הראשונה שלי ושל אריה חברי הייתה להתחיל בפעילות שמנצלת את היכולות והניסיון של שנינו. והדרך שבה בחרנו הייתה להקים מיזם לייעוץ שיווקי ותקשורתי לגופים פיננסיים. כך חשבנו לשלב את הניסיון העשיר שלו בפרסום ובשיווק, ואת הניסיון שלי בשיווק בתחום הבנקאות. בחרנו שם למיזם, הנפקנו לעצמנו כרטיס ביקור ויזמנו פגישות עם הנהלות של בנקים, חברות ביטוח, איגוד הבנקים ועוד.

אבל ההצלחה לא האירה לנו פנים. התקבלנו בסבר פנים יפות, התבקשנו להגיש ניירות עמדה והצעות, שלחנו הצעות מפורטות, הוזמנו לפגישות חוזרות, ניהלנו שיחות מעקב - אבל תוצאות מעשיות לא היו.

לכאורה, כישלון. אבל גם בשלב כזה היה חשוב להסיק את המסקנות הנכונות. ראשית, לא לברוח מהמציאות ולא להתביש להודות שטעינו בכיוון שבחרנו. ושנית, להמשיך ולפקוח את העיניים לרעיונות חדשים. לא להרים ידיים ולא לוותר.

ולמען השקיפות המלאה, חשוב לציין שגם לחברי-שותפי וגם לי היו באותו הזמן עיסוקים נוספים. אני שימשתי יו”ר דירקטוריון באחד הבנקים הקטנים, והוא היה מעורב במספר פרויקטים אחרים עם שותפים נוספים. אבל שנינו ידענו כבר אז שעלינו להוסיף ולחפש רעיונות שיהיו בעתיד מוקד לפעילות משותפת.