הבלוג של אמנון הרציג

יש כמה דרכים להקים עסק חדש. הדרך המקובלת היא לבנות אסטרטגיה ותוכנית עסקית למימושה מתוך ראייה רחבה של חזון עתידי חובק עולם. וזו גם הדרך שמתאימה לאופי שלי.

למרות זאת, בחרנו בדרך אחרת. אולי כדי לא לחזור ולהתאכזב מכישלון, אולי החשש מלהיכנס להשקעות כספיות שלא יניבו פירות  ואולי גם הניסיון העסקי של אריה חברי, שהפך בינתיים לשותפי. הוא כבר התנסה בהקמת עסק עצמאי, משרד פרסום, והוא למד על בשרו את הקשיים שאתם מתמודד עסק עצמאי – עם לקוחות, עם עובדים, עם הרשויות ועוד.

ולכן, התחלת הדרך הייתה צנועה. החלטנו להתמקד בייעוץ שיווקי לחברות שמעוניינות לחדור למגזר בני ה-50 פלוס, להתבסס על הניסיון המקצועי של שנינו ולא להעסיק בשלב הראשון עובדים נוספים שכרוכים בהוצאות וב”כאב ראש”.

וכאן נכון לנו האתגר הגדול הראשון כסטארט-אפּ: השוק העסקי של שנת 2003 לא הכיר כלל בחשיבותו של מגזר בני ה-50 פלוס. רוב החברות שאתן נפגשנו – אם הסכימו בכלל להיפגש אתנו – נרתעו מפעילות שיווקית שמתמקדת בבני 50 פלוס. היו כאלה שלא הכירו בחשיבותם ככוח כלכלי, ואחרים חששו “ללכלך” ו”להזקין” את המותג שלהן.

וכך מצאנו את עצמנו מכתתים רגליים בקמפיין לטובת בני ה-50 פלוס. זו הייתה תחילתו של קמפיין, שאנחנו מנהלים מאז ועד היום, שמטרתו להחדיר לתודעתם של העולם העסקי והממשלתי ושל הציבור הרחב שבני ה-50 פלוס הם בעלי צרכים מיוחדים שנגזרים מהשלב בחיים שאליו הגיעו ושיש צורך לספק צרכים אלה על ידי פתרונות מיוחדים שהולמים אותם.

אני שמח שבמידה רבה כתוצאה מהפעילות שלנו, ההכרה בכך התחילה לחלחל, והיא גדלה עם הזמן, אם כי עדיין דרך ארוכה לפנינו.

יום אחד בחודש אוקטובר 2002 צדה את עיני כתבה מתורגמת מכתב עת אמריקאי.

הכתבה עסקה בשיווק לבני 50 פלוס ודיברה על כך שהעולם העסקי אינו מודע לכך שיש ציבור גדול של צרכנים בעלי אמצעים שצמא לשירותים ומוצרים שיתאימו לצרכיו. שאפילו בארה”ב הגדולה והמובילה בתחומי השיווק והפרסום מזניחים הזדמנות שיווקית ראשונה במעלה – מגזר בני ה-50 פלוס, שהכסף הגדול נמצא בידיו.

קראתי ו”נדלקתי”, ופתאום חזרתי 7 שנים אחורנית, לימים שבהם שימשתי בבנק כממונה על הבנקאות הפרטית, שמיועדת לאוכלוסיה המבוססת. נזכרתי שהרוב המכריע של הלקוחות המבוססים היו בני 50 ומעלה. ועכשיו הסתכלתי סביבי וראיתי גם שמרבית המנהלים הבכירים בחברות ובארגונים הגדולים במשק הם מעל גיל 50 – בבנקים, בחברות הביטוח, ברשתות המזון והפארם, באוניברסיטאות, בקופות החולים. שלא לדבר כמובן, על עולם הפוליטיקה…

דהיינו, אוכלוסיה גדולה מאוד צמאה לתשומת לב – לשירותים שיתאימו לה בפיננסים, בבריאות ובבילוי הפנאי, למידע בנושאים שחשובים לה  וחשוב לא פחות: משתוקקת להשתייך לקהילה של אנשים שתיתן לה הזדמנות לפעילויות משותפות בטיולים, בתחביבים ואולי גם בתעסוקה.

סיפרתי לחברי על ה”תגלית” החדשה, והוא, כאיש שיווק מנוסה, התחבר לעניין מיד. אבל כמי שחוו כישלון, ניגשנו לעניין בזהירות רבה. החלטנו לא “לקפוץ למים” לפני שנלמד את הנושא ונבין אם אכן יש בו פוטנציאל עסקי.

את החודשים הבאים השקענו במחקר בישראל ובקריאה ובלימוד מהנעשה בעולם, בעיקר באמצעות האינטרנט. אלה היו גם הצעדים הראשונים שלי בעולם הווירטואלי, שממנו נרתעתי עד אז, ומאז הוא משרת אותי והפך להיות מרכיב חשוב במיזם שהקמנו בהמשך.